באר היטב יורה דעה קמ״ו

מהדורה: תורת אמת 357

מקור שולחן ערוך, יורה דעה קמ״ו
1 איזו עבודת כוכבים יש לה ביטול ואיזו אין לה ביטול. ובו ט"ו סעיפים: אלילים של עובד כוכבים שביטלה עובד כוכבים מותרת אבל ישראל אינו יכול לבטל אלילים של עובד כוכבים וכל שכן של ישראל שאין לה ביטול עולמית ואפילו אם יש לעובד כוכבים שותפות בה עמו אין ביטול העובד כוכבים מועיל לחלק הישראל:
2 אפילו אלילים של עובד כוכבים משבאה ליד ישראל וזכה בה שוב אין לה ביטול והני מילי אלילים עצמם אבל משמשי אלילים ונויה אם באו ליד ישראל ואח"כ ביטלה עובד כוכבים מותרים:
3 הלוקח גרוטאות פי' שברי כלי מתכות מן העובד כוכבים ומצא בהם אלילים אם נתן מעות ולא משך יחזירם לעובד כוכבים וכן אם משך ולא נתן מעות אף על פי שמשיכה בעובד כוכבים קונה כמקח טעות הוא נתן מעות ומשך יוליכם לים המלח:
4 גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול הגר לומר לעובד כוכבים טול אתה אלילים ואני מעות אבל משבאת האלילים לרשות הגר אסור:
5 עובד כוכבים מבטל אלילים אע"פ שאינה שלו ואפילו אינו עובד לאותם אלילים ואפי' בעל כרחו ובלבד שידע בטיב אלילים אבל קטן שאינו יודע בטיב אלילים וכן שוטה וכן מי שאינו עובד אלילים כגון גר תושב אינם יכולים לבטלה. ישמעאלים שאינן עובדי עבודת כוכבים אינם יכולים לבטל בית יוסף בשם הרמב"ם פ"ח:
6 כיצד מבטלה נטל מהאשרה מקל או אפי' עלה אחד לצרכו נתבטלה ובין האשרה עצמה ובין השפאים שנטל ממנה מותרים ואם נטל השפאים לצרכה דהיינו ליפותה לא נתבטלה והיא אסורה והשפאים מותרים:
7 אלילים של עובד כוכבים שקטע ראש אזנה או ראש חוטמה או ראש אצבעה או שמיעכה בפניה אע"פ שלא חסרה בטלה מיעכה שלא בפניה ולא חסרה או רקק בפניה השתין בפניה או גררה או זרק בה את הצואה לא בטלה: הגה וי"א דאפילו בטלה באמירה בעלמא הוי ביטול אבל אם בטלה מכח אונס אינה מבוטלת עד שיעשה מעשה בגופה כמו שנתבאר מרדכי ר"פ כל הצלמים בשם ראבי"ה:
8 מכרה או משכנה אפילו לצורף ישראל לא בטלה ויש מתירין בצורף ישראל: הגה ומשמשי עבודת כוכבים אם משכנו או מכרו הוי ביטול וכן משמע בטור סימן קל"ט וכ"כ הב"י:
9 נפלה עליה מפולת ולא פינוה גנבוה לסטים ולא תבעוה אינה בטלה:
10 הניחוה עובדיה והלכו להם בשעת שלום מותרת בשעת מלחמה אסורה והוא שאינם יכולים לחזור לה אבל אם היו יכולים לחזור לה ולא חזרו מותרת:
11 אלילים של עובד כוכבים שנשברה מאליה שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלוה לפיכך המוצא שברי אלילים הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא ביטלה העובד כוכבים ואם היתה של פרקים והדיוט יכול להחזירה צריך לבטל כל פרק ופרק מפרקיה ואם אינו יכול להחזיר כיון שבטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים:
12 מזבח של אלילים שנפגם עדיין הוא אסור עד שינתץ רובו על ידי עובד כוכבים ובימוס שנפגם מותר איזהו בימוס ואיזו מזבח בימוס אבן אחד מזבח אבנים הרבה:
13 המבטל אלילים נתבטלו משמשיה אפי' הם כבר ביד ישראל נתבטלו עם ע"א שביד העובד כוכבים מרדכי פרק ר"י וכן כ' הר"ן בשם הראב"ד ביטל משמשיה לא נתבטלה היא:
14 מצוה על כל המוצא אלילים שיבערנה ויאבדנה וכיצד מבערה שוחק וזורה לרוח או מטיל לים וה"ה במשמשיה וכל הנעשה בשבילה שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות בית יוסף בשם הרמב"ם:
15 צריך לשרש אחר האלילי' ולכנות לה שם גנאי:
פירוש באר היטב יורה דעה קמ״ו
1 לחלק. והטעם דאמרינן ישראל אדעתיה דנפשיה קא פלח ולא אדעת עובד כוכבים ע"כ כי מבטל העובד כוכבים אינו מבטל אלא חלקו. ט"ז:
2 ביטול. כתב הט"ז והטעם בב"י בשם סמ"ג גזרה אטו עבודת כוכבים של ישראל ונ"ל כיון שאין הטעם אלא משום גזירה לא גזרו אלא אם באה לידו אחר הזכייה דוקא ואם לא באה לידו אלא קנאה ונתן לו המעות אע"פ שמדינא מעות קונות בעובד כוכבים מ"מ הכא לא גזרו ביה לענין ביטול עכ"ל אבל הב"ח כתב דאפילו לא זכה בה כגון שמצאה לפני יאוש או גזלה מ"מ מדרבנן אין לה ביטול גזרה משום עבודת כוכבים של ישראל עצמו:
3 ישראל. והב"ח כ' דאם זכה בהם הישראל אפי' משמשיה אין להם ביטול רק אם לא זכה בה כגון שמצא קודם יאוש או גזלה בזה יש חילוק בין עבודת כוכבים עצמה למשמשיה:
4 יחזירם. ולא אמרי' דמחזי כזבין עבודת כוכבים דהכל יודעין שלא נקנו לו כיון שלא משך. ש"ך:
5 מעות. אע"פ שפסק הדמים דבכה"ג קונה משיכה כדלעיל סי' קל"ב וסי' קל"ח מ"מ משיכה בטעות היה שלא ידע שהיה בהן אליל:
6 ומשך. כתב הש"ך וה"ה משך ברישא ואח"כ נתן מעות וטעמא דהשתא כיון שנקנו לו אע"ג דהוי כמקח טעות מ"מ כשיחזור ויקח המעות מחזי כזבין אליל הלכך יוליכם ליה"מ:
7 הגר. לפי שירושת הגר מדרבנן וחכמים הקילו בגר שלא יחזור לקלקולו ש"ס ולפ"ז דוקא גר אבל מי שהמיר אביו ובנו עמו ומת אביו אינו יכול לומר לאחיו המומר טול אתה אלילים כו' וכן מי שנשתתף עם העובד כוכבים בסחורה ובאתה לידו אלילים אינו יכול לומר טול אתה אלילים וכו' עכ"ל הש"ך:
8 מותרים. משום דמזרק זריק להו ולא פלח להו. רש"י:
9 לא. בש"ס יליף לה מקרא והיה כי ירעב והתקצף וגו' ואל ארץ יביט אע"פ שמתחלה מבזה עבודת כוכבים שלו אח"כ חוזר ומביט אליה:
10 באמירה. ול"ד למכרה או משכנה דבסמוך דהתם זוזי אנסוה ב"ח ופסק כן ובד"מ כתב דשאני התם דלא ידעינן בודאי שבטלו אבל הכא מיירי שאומר שרוצה לבטל לקטוע אזנה או חוטמה וכה"ג אבל התם הוא אינו מבטלה וגם סובר שהקונה ג"כ לא יבטל:
11 מתירין. כתב הב"ח דזה לא קאי רק אמכרה אבל במשכנה אין שום היתר אפי' בצורף ישראל והט"ז כ' דאפי' במשכנו יש היתר כגון שהרהינו אצלו והגיע הזמן ולא פדאו דאז הוי כמכירה וגם האי משכנו דכ' רמ"א הוא בכה"ג דוקא אבל משכון סתם לא מהני לבטל וכ"כ הש"ך ודבר זה היה לו להר"ב לכתוב כאן ולבאר באיזה משכון מתירין עכ"ל:
12 השברים. כתב הש"ך בשם הב"ח דהרי"ף והרא"ש חולקים וס"ל דאין חילוק רק בין נשתברה לשברים או לשברי שברים ולפענ"ד אדרבה מדבריהם משמע שאין מחלקין בהכי וכן מוכח בהר"ן וטור עכ"ל והט"ז מיישב דברי הטור בענין אחר עיין שם ולפי שאינו אליבא דהלכתא קצרתי:
13 עובד כוכבים. כלומר דאל"כ אסור כדין עבודת כוכבים שנשתברה מאליה. ב"י:
14 לים. היינו לשאר נהרות הוא דבעי שחיקה שספינות עוברות שם ושמא תפגע בו ותטלנו אבל לים המלח לא בעי שחיקה ב"י וד"מ וכן הוא לקמן סי' רצ"ד ס"ו והב"ח כ' דאף לים המלח בעי שחיקה ועיין בא"ח סי' תמ"ה עכ"ל הש"ך:
15 ולכנות. כ' הט"ז דרש"ל פי' דוקא בא"י והוא תימה ונראה דט"ס הוא כאן ושייך על הרישא דצריך לשרש אחריה זו דוקא בא"י וכן הוא לשון הרמב"ם ובח"ל אין אנו מצוים לרדוף אחריה וכו' עכ"ל ובנה"כ כ' דאין כאן ט"ס וכן משמע בש"ס דהא דצריך לשרש אחריה ולכנות לה וכו' ילפינן מחד קרא ואבדתם וגו' מן המקום ההוא וכי היכי דצריך לשרש הוא דוקא בא"י ה"ה לכנות וכו' ג"כ אינו אלא בא"י עכ"ל: